28.7.14

Here is just for the record a few ideas of mine about the Talmud Tractate Bava Kama [In Hebrew]


Here is just for the record a few ideas of mine about the Talmud Tractate Bava Kama 

בבא קמא ב. הגמרא מגדירה אב מלאכה להיות במשכן חשובה.
יש ארבע אפשריות מה הכוונה בזה: (1) אב הוא מלאכה שהייתה במשכן. [זאת אומרת שאינו משנה אם הייתה חשובה.] (2) אב הוא מלאכה שהייתה חשובה. [זאת אומרת שאינו משנה אם הייתה במשכן.] (3) אב הוא מלאכה או שהייתה במשכן או שהיא חשובה. (4) אב הוא מלאכה שהייתה במשכן וחשובה.
לפי הר''י הגדרת מלאכה שצריכה לגופה היא מלאכה שמכוונים בה אותה כוונה שכוונו בה במשכן. פירוש הר''י אינו בהתאמה עם אפשריות (2) ו(3). אם לא הייתה במשכן אי אפשר לכוון את הכוונה שכוונו במשכן.
) ב''ק ג. הקדמה.רש''י ד''ה אידי ואידי מפרש את הגמרא בעניין ושילח באופן שכנראה שאינו מתאים עם הגמרא שאחר כך בעניין מילת וביער. סוף ההקדמה. קודם כל אני רוצה להציע את תוכן העניין. הפסוק אומר ושילח. ההרייתא אומרת שזה רגל. ואז היא מביאה ראייה לזה מעוד פסוק. הגמרא שואלת: אפילו בלא הפסוק השני היינו צריכים לומר ש"ושילח" היא רגל בגלל שאין מקום אחר לשים אותה. תרוץ: היינו אומרים ששילח וביער שתיהן שן. אחת היא לאיפה שנכלה השרש, ואחת לאיפה שלא נכלה השורש. רש''י שואל: אז תכתוב רק פסוק אחד איפה שלא כל כך מסתבר שיהיה חייב (איפה שלא נכלה השורש, ושילח) והיינו יודעים איפה  שנכלה השורש בקל וחומר. רש''י מתרץ: אם היה כתוב רק ושילח היינו אומרים שזה רק כשנכלה את הכול.
 התרוץ של רש''י עובד פה. אבל בגמרא הבאה איפה שיש אותה קושיה מה הוא יכול לומר? תוכן הגמרא הוא כך: הפסוק אומר וביער. זה השן. הברייתה מביאה עוד פסוק לראייה. שואלת הגמרא: אפילו בלא הפסוק השני היינו צריכים לומר שביער היא השן שאין מקום אחר בשבילה. תירוץ: היינו אומרים וביער זו הרגל. שאלה: אז יש שתי מילים לרגל. תירוץ: אחת שאיפה שהבעלים שלחו אותה, ואחת לאיפה שהם לא שלחו אותה. פה יש אותה קושייה שרש''י שאל מקודם. תכתוב רק מילה אחת שאיפה שלא כל כך מסתבר [וביער שהלכה ממילא] והיינו יודעים אפה שהבעלים שלחו אותה. תרוץ: היינו אומרים שביער היא איפה שההעלים שלחו אותה. אבל זה אינו עובד כל כך טוב פה. למעלה היינו יכולים לומר ששילח היא איפה שנכלה השורש בגלל שנכלה הוא בכלל שאינו נכלה. הקבוצה של אינו נכלה כוללת מצב של אחנו נכלה וגם נכלה בגלל שאם היא אכלה את הכל היא כם אכלה את החלק. אי אפשר לאכול את הכול בלי לאכול חלק. אבל מצב איפה ששלחה את הבהמה היא אחרת לגמרי מאיפה שהיא הלכה מעצמה.
רש''י יכול  לומר בתור תירוץ פה אתה צריך להחליף את המילים. נכון שהגמרא משתמשת עם ושילח בשביל איפה שנשתלחה "וביער" לאיפה שהלכה ממילא.  וזה המהלך נמשך גם בתוך קושיית רש''י. אבל כשרש''י היה מגיע לתירוץ הוא היה מחליף את המילים ואומר שאם הייתה רק מילה אחת היינו אומרים שהמילה הזאת מסתובבת על המצב ששלחה אותה והמילה הזאת היתה צריכה להיות ושילח (לא וביער). אבל תוספות יכולים פה לשאול שאם זה נכון אז משתמשים עם ושילח בשביל שתי מטרות וכאמור למעלה שזה אי אפשר. [זאת אומרת שאם כבר משתמשים עם ושילח לרגל אי אפשר להשתמש איתה לשן.]  
 ) ב''ק ג: תוספות ד''ה אצטריך. הגמרא אומרת שאתה יודע שן ורגל מושילח אבל רק  המינימום מכל אחד. היינו אתה יודע שלח שלוחי ברגל וכליא קרנא בשן. נשאר לא כליא קרנא בשן. תירוץ התוספות: הגמרא פה אינה עומדת לבדה, אלא היא המשכה של הדיון על הברייתא וביער היא שן. והחלק הזה אמור לסמוך על החלק הראשון של הברייתא ושילח זו רגל.
עכשיו אפשר לשאול והלא הדיון על חלק השני  נשלם? תירוץ: לא. הגמרא חשבה שיכול להיות שלימוד השני לא נשלם בגלל האי וודאות של ושילח. אז הסכמת הגמרא היא שצריך ושילח בשביל שני מצבים בשן ורגל, וביער בשביל מצב אחד(כליא קרנא), והדרשה הראשון בשביל לא כליא קרנא על ידי ההקיש לרגל.
[]למעשה המהלך הזה שלי בתוספות הזו אינו כוונת התוספות בכלל. אם היא נכונה או לא צריך לבדוק. למעשה השאלה של תוספות היא זאת: מאחר שהשתמשנו עם ושילח בשביל שן ורגל (במצב המינימלי),אז למה לא שואלים כמו שעשינו למעלה על הברייתא שאומרת שהסיבה שאתה יודע שמילת וביער היא לשן היא בגלל הפסוק היתירה של כאשר יבער. הגמרא שואלת והלא בלי זאת  למה הייתה משתמש בה? עכשיו לא יכולים לתרץ היינו משתמשים בה בשביל אזלא ממילא. הסיבה לכך היא שעכשיו משתמשים בה בשביל שלח שלוחי.התירוץ של תוספות הוא כך: הגמרא מתחלה לא כוונה להשתמש עם וביער בשביל שלח שלוחי. אלא להשתמש עם כאשר יבער הגלל בשביל אזלא ממילא ובשביל וביער בשביל שלח שלוחי-- בדיוק כמו שהגמרא עשתה אחר כך.
זאת אומרת שהמשא ומתן של הגמרא בסוגיית וביער זו השן היא כך: בלא ושילח מה הייתה עושה? תירוץ: היינו אומרים שוביער וכאשר יבער שתיהן לרגל, אחת לשלח שלוחי ואחת לאזלש ממילא.[חשבנו מראש בטעות שהשאלה של הגמרא הייתה בלא כאשר יבער מה הייתה עושה עם וביער.]
[] גם  פשט האחרון גם אינו נכון. הפשט בתוספות הוא זה. בגמרא מכסה על כל כל האפשריות על ידי שלשה פסוקים ושילח, וביער, ומשלחי רגל השור והחמור. זאת אומרת אפילו שן במצב שלא נכלה השורש.. אבל עדיין לא ברור לי למה זה.אולי זה בגלל הדרשה הראשונה? זאת אומרת שפשטות הדרשה השלישית מכסית על שלש אפשריות לבד הלי לא נכלה הקרן.[] איך שהוא תוספות שואלים פה אם זה נכון למה צריכים את הפסוק כאשר יבער הגלל [שהברייתא אמרה שצריכים אותו.]היינו הגמרא לא דחתה את דרשת הברייתא, רק היא אמרה שפשר ללמוד שן ורגל באופן אחר-שניהם מושילח ואז למלאות מקום החלק מוביער. תרוץ התוספות: נכון שהכל עובד בלי כאשר יבער הגלל. רק הברייתא אומרת שבלי הדרשה השלישית היינו צריכים כאשר יבער הגלל להשלים הדרשה. 
[] ב''ק ג. תוספות ד''ה אצטריך. כדי להבין את התוספות הזאת צריכים לחלק את הגמרא לשלשה חלקים. חלק ראשון ושני דנים בהברייתא-איך שהיא לומדת שן ורגל. ואז הגמרא לומדת שן ורגל האופן אחר. היא מתחילה עם ושילח. ואז היא דנה בבעיה שאם אתה לומד מושילח נשאר אזלא ממילא. ואז הגמרא מכסה על זה עם וביער. הגמרא מכסה על כול האפשריות על ידי ושילח וביער בלא להשתמש עם כאשר יבער הגלל.
עכשיו התוספות שאולים אם כן למה צריכים את הפסוק כאשר יבער. היינו כמו שהגמרא שאלה את זאת למעלה על הברייתא כן תשאל את זו פה. היינו הברייתא כן אוחז בשיטה שצריכים את כאשר יבער, אבל נראה מחלק השלישי של הגמרא שלא צריכים אותו. איך זה יכול להיות?תירוץ: הברייתא מכוונת שאם לא היה הלימוד השלישי [איפה שלמדנו את הכל מן שילח וביער משלחי ועוד פסוק] היה אפשר ללמוד את הכול על ידי הלימוד של הברייתא [שלח ביער משלחי וכאשר].
עכשיו יש שאלה. איך החלק השלישי של הגמרא מכסית על לא כליא קרנא? (ברור שתוספות אוחזים שכיסו על זה, אבל איפה? רואים את זה על ידי הקושיה שלהם. בלא זה אין קושיה.) גם זה מובן מהגמרא בעצמה שלא הייתה מביאה את לימוד השלישי אם לא הייתה משלימה את העניין. תירוץ:לא כליא קרנא בא על ידי וביער. איך זה? על ידי המושג שהגמרא עכשיו ביארה ששן ורגל הם שקולים. אם כן אם אתה  מביא וביער לרגל (שלוחי) אתה חייב להביא אתו גם לשן. [הבנתי את זה ממהדורא בתרא של המהרש''א]
עוד שאלה:אנחנו רואים שהחילוקים ששייכים לרגל שייכים גם לשן ואותו דבר להפך.(זה ברור מתוך הגמרא בעצמה וגם המהר''ם מלובלין מבין את זה כך.) אבל לפי האופן שביארתי את התוספות יצא רק שני מיני רגל (שלח ולא שלח) ושני מיני שן (כליא קרנא ולא כליא קרנא). עשיתי את זה בגלל שאם הייתה מטה את הקווים באלכסון כדי לחלק שלח שלוחי שניים (כליא קרן ולא כליא קרן) וכן כולם, אז לא היה יוצא מזה שום דבר חדש. שינית את הקווים אבל התוצאה נשארת כמו שהייתה.
עכשיו האופן שתוספות מבארים את הסוגיה פה זה יוצא כמו הגמרא בבא מציעא סא.  
) ב''ק ג: תוספות ד''ה משורו. תוספות אומרים שכאשר רב לומד אבן וסכין משור הוא אינו מכווין על תמות ומועדות. הקושיה פה היא שאם כן יש לנו כבר תירוץ על שאלת הגמרא על איזו תולדה רב פפא אמר שאינו דומה לאב? תירוץ: אבן וסכין שאינם מופקרים.  הם אינם דומים לאב שלהם בגלל שתמות ומועדות אינן שייכות להם.
)ב''ק ג:  תוספות ד''ה משורו. אני רוצה קודם כול להציעה שיטות רב ושמואל ואחר כל  לתוספות.
שמואל אוחז את השיטה שתקלה,כגון אבן או סכין ברשות הרבים חייבת בנזק לאדם ובהמה, לא לכלים. רב מסכים עם זה אם התקלה הפקר. אם התקלה אינה הפקר אז חייבת הנזק לאדם ובהמה. הגמרא אומרת שתקלה שאינה מופקרת רב לומד משור. תוספות שאול שיש להקשות מה לשור שהיא בעל חי? הרשב''ם מתרץ: רב לומד תקלה שאינה מופקרת על ידי מה הצד השווה בין שור ובור.מה שור ממונך ושמירתו עליך אף אבן וסכין. מה לשור בעל חי, תאמר באבן?אלא מה לבור שתחילו לנזק, כן אבן. מה לבור שינו ממונך,תאמר באבן  וחזר הדין.[זה נקרא "פלגא דדינא" בגלל שאין פה קל וחומר ללמוד ממנו.]
תוספות שאולים על הרשב''ם שאם לומדים ממה הצד אם כן דיו לבוא מן הדין להיות כנידון. לשור ובור יש רק נזק אחד משותף הוא נזק לבהמה. שור אינו חייב בנזק לאדם ובור אינו חייב בנזק לכלים. ואנחנו יודעים שרב מחייב תקלה שאינה הפקר בנזקי כלים.
אי  אפשר לתרץ  פה אחר שלומדים את החיוב על ידי מה הצד  אפשר שהדינים יהיו מחולקים. זה רואים שזה אינו נכון בדף ה: שאפילו שאפשר ללמוד את החיובים ממה הצד התורה הייתה צריכה לכתוב דינים מיוחדים לכול אחד. זאת אומרת שבלי זה הדינין היו צריכים להיות שווים.
ב''ק ג: הרי''ף מבין את שאלת רב פפא כך: רוב תולדות הן כמו אביהן, גם התולדות של קרן. אבל בקרן יש דבר יוצא דופן שהוא עניין תם ומועד שהם שונים בתשלומים. לכן הוא שואל אם יש תולדות שלא כמו אביהן חוץ מן הדוגמה של קרן שיש שם חילוק בתשלומים. הסיבה שהרי''ף נבין את הגמרא ככה היא הגמרא פה בדף ג: שמשתדלת בכול כוחה לומר שחצי נזק צרורות הן תולדה של רגל בין לרב פפא בין לרבא. וזאת במבט ראשון אינו נראה ברור. הלא אם חצי נזק צרורות היה תולדה של קרן גם היה שונה מן האב שלו. אלא שהגמרא כל כורחך מבינה שאלת רב פפא באופן שאם חצי נזק צרורות היה תולדה של קרן הוא לא היה מתרץ שאלת רב פפא.  
) בבא קמא יט: הרמב''ם[נזקי ממון ב:ט] פה קשה להבין. הדיון הוא במצב שיש תרנגולת שיש חוט קשור לרגלו. על החוט שיש דלי או כלי אחר שנגרר ונשבר. לדעת הרמב''ם אם יש בעלים לתרנגולת ולחוט אין בעלים, בעל התרנגולת משלם חצי נזק.וזה רק אם קשרו אדם. (אם נסתבך ברגל התרנגול מאליו הוא פטור.) אם יש בעלים לחוט. הם משלמים חצי נזק [אם קשרו אדם]. אם בעל החוט כיסהו, גם הוא פטור. 
זה אינו נראה כמו הגמרא.ויש לתרץ את הרמב''ם כך. אם הגמרא הייתה מסכים עם האוקימתא של רישה הונא אז לא היה מה לעשות. אבל היא לא עשתה את זה.  זאת אומרת שהיא חזרה על זה. נשאר רק למצוא סיבה. והסיבה ברורה. רבי נתן אמר את דינו רק במצב שיש נזק שלם. אבל במצב של אדיי אדויי שיש בסך הכול רק חצי נזק לא אומרים שזה משלם חצי נזק וגם השני. וזה אינו כמו זה וזה גורם, אלא הבור, החוט עשה את הנזק ישר והתרנגול לא ישיר 
הקדמה המשנה אומרת תרנגל שיש חוט קשור לרגלו ונסתבך דלי בחוט ונשבר,חייבים חצי נזק. רב הונא אמר במה דברים אמורים, כשנקשר החוט מאליו. אבל אם קשרו אדם חייבים נזק שלם.
הגמרא שואלת מי משלם את החצי נזק? העל החוט? אבל אם הוא כיסה אותו הוא אינו אשם בכלל ופטור. אם לא כיסהו חייב נזק שלם. אלא בעל התרנגל. אבל איך הוא יכול להיות חייב? והלא הפסוק אומר איש בור ולא שור בור ופה התרנגל הוא שסחב את החוט. אלא המשנה מדברת במצב שהעוף היה פורח באוויר שזה מצב של חצי נזק צרורות ורב הונא דיבר בדיון אחר שלא קשור למשנה, מצב שאין לחוט בעלים.ואז אם נתקשר החוט מאליו פטור ואם שקרו אדם חייב.
הרמב''ם אומר במצב שיש תרנגל שיש חוט קשור ברגלו ונסתבך דלי ונשבר שאם  יש בעלים לחוט הם משלמים חצי נזק. וזה אם קשרו אדם. אבל אם נתקשר מאליו גם הם פטורים וגם בעל התרנגל.
אם אין לחוט בעלים בעל התרנגל משלם חצי נזק אם קשרו אדם, ופטור אם נתקשר מאליו.

חלק השני של הגמרא אינו קשה לרמב''ם בגלל שהוא מפרש חייב להיות חייב חצי נזק.
מה הרמב''ם עושה עם חלק הראשון של הגמרא? לפי הנראה היה צריך להיות במצב עפיפה נזק שלם אם קשרו אדם.
ויש לומר לדעת הרמב''ם שבגמרא חזרה ממהלך הראשון (וזו היא כוונת "אלא").זה  מן המגדול עוז.
אבל עדיין צריכים להבין למה בעל התרנגל ובעל הדלי לא משלמים נזק שלם כמו בדיון של רבי נתן בבבא קמא נג. ויש לומר שעצם המצב של חוט ותרנגל שונה משור שדחף לבור. שור שדחף לבור שניהם אחראים לפי דעת התוספות וכן צריך לומר בדעת הרמב''ם. אבל תרנגל וחוט צריך לומר לדעת הרמב''ם שרק בעל החוט אחראי.
אם לא אומרים את זה לדעת הרמב''ם אין חילוק בין זה  והדין של רבי נתן שהרמב''ם פסק כמותו.
אבל מאיפה הרמב''ם למד את זה? מן הגמרא עצמה. הרמב''ם ראה את שאלת הגמרא איש בור ולא שור בור והוא שאל את אצמו למה הגמרא לא שאלה את זו על בעל החוט? והלא גם שם התרנגל סחב את החוט, לא בן אדם. אלא על כורחך הגמרא לא יכלה לשאול את זאת שם בגלל שהיא אוחזת שאם לחוט יש בעלים הם כן אחראים. אפילו לא הפריע לגמרא אם בעל החוט היה חייב נזק שלם אפילו אם יש בעל התרנגל. והגם שהמרא עזבה מהלך הראשון עדיין הכלל הזה קיים. אם יש בעל לחוט הם אחראים לכול הנזק.

25.7.14

Today I want to stick up for Maimonides.Talmud Bava Kama. 19b. Maimonides Mishna Torah; section Damages of Property, chapter 2, law 9.


The Gra (Eliyahu from Vilna; or Elijah from Vilnius) has a question on this particular law of the Rambam. He does not say what the question is but at first glance it looks obvious. The law the Rambam writes seems to have nothing to do with the conclusion of the Talmud.
The case is a hen has string tied to its foot and a bucket gets caught in the string and is broken.


To the Rambam if the string has an owner he pays 0.5 damage. If the string has no owner then the owner of the hen pays 0.5 damage. But all that is only when someone tied it to the hen. Not when it got tangled by itself.

The Talmud seems different. The Mishna has this case and says .5 damage. Rav Huna said that is when it was tangled by itself, but if someone tied it is full damage. The Gemara asks who pays?  The owner of the string? If he hid it then he did nothing wrong and if he did not hide it he should pay full damage.
So it must be the owner of the hen. But we know from the verse "when a man digs a pit (he pays full damage)", not "when a ox digs a pit." So we have to say the Mishna is talking about a case when the hen was flying and Rav Huna was talking about a different case from the Mishna, i.e. a case when the string has no owner.

I have to resort to two ideas to answer the Rambam. One idea I have mentioned before on one of my blogs- I forget which one. The idea goes to what most Rishonim [first authorities from the Middle Ages] want to do with this Gemara. That is they want to use the idea of Rabbi Nathan in Bava Kama page 53.

The case there was an ox knocks another ox into a pit. The Sages say the owner of the ox pays, not the owner of the pit. R. Nathan says they pay half and half.

If you want to see this idea applied to our Gemara then you should look up the Rosh (Rabainu Asher). But here I want to defend Maimonides. That is I want to say the case of a string and bucket at most can be half damage. The situation is such that even if two people would be responsible there can't be a payment of full damage. Not like the case of the two oxen and the pit.

This all I wrote elsewhere. But now I wanted to add the most crucial step needed to make the Rambam make sense. My idea is based on something I saw in Bava Metzia page 100a. The idea is this; why does the Gemara wait to ask a question that it could have asked from the beginning? This question is the subject of a debate over there in Bava Metzia. But it is this question here that I want to think about: Why does the Gemara wait to ask its question, "'When a man digs a pit', not 'when a ox digs a pit?'"

Well you know already what I think about this. It is because the Gemara thinks the question does not apply when the string has an owner!! It did not ask it because it could not ask it. and it is this crucial point that forms the basis of Maimonides. It is the reason he hold that when the string has an owner that it is he alone who must pay damages.


Now I don't want to seem arrogant in answering a question of the Gra. It is just that we find in the Gemara itself that sometimes God reveals things to later on people that he hid from greater and smarter people.
I know I am trillion so light years away from the tremendous holiness and genius of the Gra. It is just the fact that i could not let the Rambam go unanswered that I had to find this defense.


Now that we have come to this we can see that this argument between the Rambam and the Rosh [Rabainu Asher] is dependent on this idea of why the Gemara waits to ask its question. This was the subject of the debate between Rabbainu Isaac [grandson of Rashi] 
and the Rashbam [another grandson of Rashi] in Bava Metzia.




















24.7.14

I have wished for a long time for putting Dr. Kelly Ross and Dr. Michael Huemer into one room and let them fight it out

The best exposition of Kant as far as I can see is in the Friesian school of Kelley Ross [Kant Fries from California] which is built on immediate non intuitive knowledge. But Dr Ross to build up his structure uses Karl Popper and Leonard Nelson and several others..
everyone knows that Kant left lots of problems unsolved and most of the later attempts to solve them were highly flawed. So I think the Friesian school is the best  modification.
But the Intuitionists [G.E. Moore, Prichard, Huemer] have a number of valid points that need to be addressed. Especially Michel Huemer has what looks to me to be a very powerful critique on Kant.



I think the debate would go along these lines. Dr  Ross would claim probability even in the modified form that Huemer invented does not tell us much. He would think the intuitionist approach is just not addressing the issue.


Maybe for that matter you could get Dr. Feser from Pasadena to join in the debate.
[actually i think Michel Huemer and the Scholastics have a lot in common.]



19.7.14

The Gra said this statement of Maimonides is not understandable.


I wanted here to deal with Maimonides [Nizkei Mamon chapter 2] [When the string is owned the owner of the string pays .5 damage and the owner of the chicken nothing] and the Talmud in Bava Kama page 19b.
 The Gra said this statement of Maimonides is not understandable. And he goes with the approach of the Rosh


But before I do I want to say over the Gemara and Rosh [Rabbainu Asher]. This will give us some perspective.







The Mishna says when chickens that get a string attached to them and then a vessel gets tangled in the string and gets dragged along and breaks the obligation is half damages.

The idea is the damages that comes in an unusual way that they owner could not have suspected he is obligated only in half damages. [Damage directly by means of foot or pit or fire are all stated openly in the Torah itself in Exodus.]
Rav Huna says the Mishna refers a string that gets attached by itself but if someone ties it, it is full damage.

  The Talmud asks, "Who can he be referring to? If the owner of the string, then if he covered it, it is is no fault of his. And if he did not cover it he should pay full damage. So it must be he means the owner of the chicken and it is  a case that tit was flying, and Rav Huna was referring to a case of a string that was not owned."

The Rosh is thinking here: "OK, so full damages when someone tied it? That must mean like Rabbi Natan in the case of a stone on the edge of a pit. (Bava Kama 53 and page 13)"

I have two points to make. One is if the first approach of the Gemara was correct, then it never would have said that Rav Huna was not referring to the Mishna. [This idea was stated by the Migdol Oz. It is not my original idea.] Just think about it. If, in fact, the owner of the chicken pays half damage when it got tied by itself and when it is flying, why in the world would the Gemara resort to the radical step of changing Rav Huna's statement?!! You don't do such a thing unless you have be backed against a wall.

Now Rashi and Tosphot do I admit try to deal with this issue, but clearly the evidence is on the side of the  idea that the Gemara throws out the first approach completely. This turns the tables around completely and makes the Rambam seem to be the reasonable one over here.

The only thing left is to show why the Rambam says this--not just how he sees it in the Gemara but the reasoning behind it.
And this is my answer: I say that Rabbi Nathan was referring to cases of full damage. In our case here it is half damage. And in such a case R. Natan would never have said you get half damage from one and half damage from the other. That would have to be considered ridiculous.
The other idea is that this is not a case of two people causing damage. One is direct and the other indirect.
Like two owners of a pit. One walks by and does not cover it. then the other walks by and does not cover it. the second one is obligated.  There is a lot more to talk about here but let this suffice for now.

I should mention that I do not remember ever seeing the Gra write :It is not understandable" on any other piece in the Rambam.


















17.7.14


Kant is difficult. And I think it is important to read him and to understand him. Yet i favor a modified approach to Kant. And the approach is not that of the Neo Kantians. Nor is it the normal way to understand Kant at all.
 It is the very off beat Friesian approach of Kelly Ross from California. This is virtually unknown in the academic world. And furthermore it is considered weird. But weird is a prejudicial adjective. If I would be afraid of weird I never would have gotten involved in Torah and mitzvot which is the 1960 was considered the epitome of weird. And in the world of Rebbi Nachman weird is the norm. But weird is not always bad. In the 1980 being weird got to be the in thing. 

What the world needs is a way to distinguish from good weird from bad weird.


[I think it is fault of the Lithuanian yeshiva world that they classify all weird together. All the while being proud of being squares. Being square is in some ways good. I cant deny that. But it seemed to me to be an overreaction. I think Litvaks were so afraid of being classified as weird that they overreacted to anything outside of th what was thought the norm.  Of course in the world of Southern California in the !960 when i grew up being any kind of Orthodox Jew was considered the more extreme version of weird that was possible-- way beyond Adi Da or the Hari Krishnas. The only reason Orthodox Judaism became acceptable was because Americans in California and New York  did not think that weird was bad during the 1960. In fact they looked at weird as being delightful and entertaining.


I have pretty much concluded that the best path in serving God is Torah with Derech Eretz [the ways of the world.].
Though I think having a yeshiva is important so that everyone can have a place where they can go to Learn the Oral and Written Law, but the "Torah only" approach I am thinking is fraught with problems.
I come to this question not from theory but from experience.

That means in plain English that I favor the type of approach I experienced in the Mir yeshiva in the USA. That is four years of "Torah only" and then university.

I could go on and on into this but the fact that this is what the sages of the Talmud and certainly the Rambam say anyway that seems to close the debate. where the idea of permanent kollel came from is beyond me.




14.7.14

The problem with Chechnya is that if the Ukraine accepts help from Chechnya that will be considered as forming a military alliance with a group that is in direct opposition to Moscow. This Moscow would see as justification for an invasion of the Ukraine.

Now this might be a forgone conclusion anyway. After all twenty years of peace in this part of the world is very unusual. It is to be expected there would be conflict.

But for the benefit of both Russia and the Ukraine i would prefer a peaceful alliance and cooperation.

11.7.14


I have been interested in the issue of idolatry recently. This brought me to get involving in learning the tractate of the Talmud which deals with this issue.
Sometimes in my learning with my learning partner the issue of Christianity comes up.  So far it looks like Christianity would be problematic because of several issues. One obvious one is hitgashmut-- considering God as  body. Also the worship of an intermediary.

The actual character of Jesus does not seem to be an issue.


Some great people thought he was a tzadik, and some thought not. But we know even a tzadik one is not allowed to worship. According to the Nefesh Hachaim, even the intention of tying ones soul with the soul of a tzadik is considered idolatry. 
We do find in the Talmud that people went on a fast day to the Jewish graveyard in order that the people buried there would pray for the living. But this was not worship. This was  a kind of hope that people in heaven would intercede for the living.
My learning partner came across a section in the writings of  Isaac Luria in listing the graves of tzadikim that includes that of Yeshua Hanotzri.

I was not aware of that particular section but I did remember something else in another book by Isaac Lurai [Halekutim] at the end of Vayeshev that mentions that he was a gilgul [reincarnation] of Joseph.

But my learning partner noted that that paragraph refers to some Gemara in Menachot which he would have to look up.

I also remember a few places in the writing of the medieval kabalist avraham abulafia along the same lines.
Some people I suppose might be interested in all this. As far as I am concerned it does not tell us much about the prohibition of idolatry and what it involves. For that I think we just need to learn the Gemara.

From what i can tell there is lot of idolatry going around and it is not confined to any one group. It is worth my time i think to get a clear idea of what it involves, and the best way to understand issues in Torah as far as i can see is to open up the Talmud Bavali.







10.7.14

I think the future of the civilized world will be determined by two schools of thought in philosophy today.

That means to say that just like the world was divided between John Locke and Rousseau, so it will be divided in the future between the Kantians [in particular the Kant-Friesian School] and the intuitionists [e.g Michael Huemer ].
Also we see that what seemed small difference between Rousseau and Locke became very large difference  when their ideas were put into practice so I think the differences between the Kantian sand intuitionists will prove to be significant.

 But just to be brief: the ideas of Rousseau and Locke about popular sovereignty were similar except for one major point--individual rights as opposed to the general will. And this one small difference became the difference between the USSR and the USA.
But Locke and Rousseau, Hegel, and Marx while significant for older people  are getting less significant for younger people. Few of the  upcoming generation think any of these thinkers had access to the Truth. Even if major political systems are based on their ideas, still their ideas are not believable anymore for thinking people.
It is not that everyone is going to understand Kant or Prichard. But the schools of thought from these thinkers are becoming more and more influential every day.

Though linguistic British and American philosophers are still teaching their post modern nonsense but most people are not convinced.


For Jewish people i think it will become significant to decide if Maimonides was more on the side of Kant or Prichard.






7.7.14


There is a subject in the Talmud that I have been trying to make sense of and have not been able to make any progress. 
I assume that everyone knows about pebbles. That is an animal is walking along and kicks pebbles. In that case the owner pays half damages. That is straightforward. But what about an animal that has a string attached to its foot and the string knocks some vessel and causes it to role away and break?

 I really have no idea of what to make of this problem. The Rambam seems to have his own take on it. The Rosh and Tosphot and Raavad seem to have another one. The Migdol Oz  answers for the Rambam by connecting him with Rashi.
This is a subject that seems inexhaustible. But just for now let me say over one idea I had today.

The Rambam apparently has a problem. The first part of the Gemara on page 13b in Bava Kama does not throw out Rav Huna completely. [If it did we would be home free]. But what it does is it puts the idea of Rav Huna into the case where the chicken flapped its wings and the person that owns the bird pays the damages. What I mean to say by this is that the Gemara steadily works on marginalizing Rav Huna. But when it finally gets to this case it is satisfied. That would have to mean full damages for when the string was tied and half damages for when it got attached to the chicken by itself. That is of course completely opposed to the Rambam who says half damages for when it was tied and nothing for when it happened by itself.


The suggestion of the disciple of the Rashba, the Migdol Oz, here is that the person that tied the string is not liable for pebbles but for digging a hole and for a hole no damages are paid for broken vessels.


This will not work for the end statement of the Rambam that when the string has an owner the owner pays half damages because it is like a rolling pit. If anyone has a suggestion here I would be appreciative. This is just one of the seemingly infinite number of questions there are on this subject.